החלטה בתיק ע"ע 10390-10-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 17.7.11 (השופט יצחק לובוצקי ונציגת העובדים גברת וייס; תע"א 6306/06).

הדיון בבית הדין האזורי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המבקש לחייב את המשיבות לשלם לו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת והחזר הוצאות נסיעה.

המבקש הועסק ברציפות על ידי המשיבות כעובד ניקיון במפעל של חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ בכפר סבא, תחילה, באמצעות המשיבה 1 במשך תקופה של 48 חודשים ולאחר מכן באמצעות המשיבה 2, וזאת למשך 31 חודשים נוספים שהסתיימו ביום 30.6.04.

בבסיס המחלוקת בין הצדדים עמדה השאלה, האם הסתיימה עבודתו של המבקש בנסיבות של פיטורים או התפטרות. המבקש טען שפוטר משום שהמשיבה 2 חדלה מלספק שירותים לחברת טבע באתר שבו הועסק. לטענת המשיבה 2, המבקש הוא שהתפטר מעבודתו ובחר לעבור מיוזמתו, יחד עם קבוצת עובדים נוספים, לאותו אתר שבו הועסק- חברת טבע, באמצעות חברת כוח אדם בשם "דנאל".

3.      ביום 17.7.11 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, המקבל את גרסת המשיבה 2 לפיה המבקש הוא שהתפטר מיוזמתו. יחד עם זאת קיבל בית הדין את תביעת המשיב, בחלקה הקטן, ופסק כי המשיבה 2 תשלם למשיב החזר הוצאות נסיעה חלקי, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית.  

הבקשה להארכת מועד

4.      ביום 5.10.11, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד. המבקש טען כי, משניתן פסק הדין ביום 20.7.11 ובהתחשב בימי הפגרה, היה עליו להגיש את הערעור עד ליום 5.10.11 ומשכך הגיש את הבקשה במועד; עוד טען ב"כ המבקש כי הינו בן לעדה המוסלמית אשר חגו נחגג בסמוך למועד הגשת הבקשה וכי לא יכול היה להגיש הערעור במועד עקב מצבה הרפואי של אשתו.

5.      המשיבות טענו בתשובתן כי הבקשה אינה מגלה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד וכן כי סיכויי הערעור קלושים עת הערעור מכוון רובו ככולו כנגד קביעותיו העובדתיות של פסק דין של בית הדין האזורי; עוד טענו המשיבות כי אין להתייחס לטענת ב"כ המבקש לעניין מצבה הרפואי של אשתו באשר היא לא נתמכה באישור מחלה או תצהיר כנדרש.

דיון והכרעה

6.      המועד להגשת ערעור על פסק דיןשל בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

תקנה 126 לתקנות קובעת:

תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת.

תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984, קובעות כי פגרת הקיץ חלה מיום 20 ביולי עד יום 4 בספטמבר.

משהומצא פסק הדין למבקש תוך תקופת הפגרה, הרי שהמועדים להגשת הערעור נמנים מהיום הראשון שלאחריה, יום 5.9.11 ומשכך - הרי שהערעור היה צריך להיות מוגש לכל המאוחר ביום  4.10.11  ומשהוגש ביום 5.10.11 הרי שהוגש שלא במועד.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע: